אנחנו מעיין ובנימין

אנחנו עולים חדשים מצרפת. הסיפור שלנו בישראל התחיל ביום שהגענו. הסוכנות שסייעה לנו בתהליך העלייה הסיעה אותנו משדה התעופה לצפון הארץ, שם אנו מתגוררים כיום. כשהוואן עצר מול הדירה החדשה ששכרנו עוד בזמן שהיינו בצרפת, קרה משהו מדהים – השכנים שלנו, שמעולם לא פגשנו, יצאו לקבל את פנינו ועזרו לנו להכניס את 19 התיקים שלנו פנימה. הרגשנו כאילו סוף סוף הגענו הביתה, כאילו כל האנשים הללו חיכו לנו.

בימים שלאחר מכן, אנשים החלו לדפוק על דלתנו בזה אחר זה, מביאים לנו עוגות ומציעים כל סוג של עזרה. כך קיבלו אותנו בישראל, ובמהלך השנים פגשנו מאות אנשים, שכל אחד מהם הרגיש כמו מישהו שכבר הכרנו. נוצרו חברויות עמוקות, ולמרות שאין לנו משפחה קרובה בישראל, אף פעם לא הרגשנו לבד.

כשהשארנו את צרפת מאחורינו, ויתרנו על כל הרהיטים שלנו ועל רוב החפצים שלנו. המעבר לישראל היה התחלה חדשה עבורנו ועבור ילדינו. מההתחלה למדנו שאין בושה בבקשת עזרה, בין אם זה בגלל מחסום השפה או פשוט מתוך צורך בתמיכה. תוך מספר ימים בלבד מרגע שהגענו, כבר היה לנו כל הריהוט הדרוש לנו – מבלי להוציא שקל. זה היה מדהים, וכיהודים דתיים, ידענו שמישהו משגיח עלינו ושהעזרה הזו באה מהשמיים.

במהלך השנים קיבלנו מתנות רבות מאנשים שונים, וזה באופן טבעי נתן לנו השראה לעשות אותו הדבר. בתקופת הקורונה, בנימין התחיל לשקם רהיטים ישנים שמצאנו זרוקים בקרבת ביתנו, כתחביב. יש סיפוק עצום בלראות את השינוי שחל בפריט שמישהו אחר ראה בו זבל. כל דבר שאנחנו מחזיקים יכול לקבל חיים חדשים, ומישהו אחר יכול להעניק לו משמעות מחדש.

אנחנו מדמיינים קהילות שבהן אנשים יכולים לקבל חפצים ישירות מהתורם, בכבוד, במקום לאסוף אותם מהרחוב.

החזון הזה הוביל אותנו להקים את מחיל – פלטפורמה לאנשים שמעוניינים לחלוק חפצים שהם כבר לא צריכים אך עדיין יכולים להועיל לאחרים. החלום שלנו הוא לעזור למיליוני אנשים בישראל לבנות קהילות שבהן נדיבות וקיימות יהפכו לדרך חיים, ולחזק את הקשרים בין אנשים לאורך הדרך.